מי כמוני יכולה להבין ולהזדהות עם הפחד והכאב הזה. כאב הצירים, הוא אולי הכאב המפחיד ביותר לאשה (חוץ מרופא שיניים חח), במהלך לידותי (11 לידות ב”ה), חיפשתי מפתח לתעלומת הכאב הזו. ‘לא יכול להיות’, אמרתי לעצמי, ‘שלגוף אין מענה טבעי לכאב הזה, הרי איך ילדו לפני עידן האפידורל?’. חקרתי, ראיינתי, התייעצתי, שאלתי, ניתחתי חוויות אישיות, ובעיקר למדתי וגיליתי המון.
ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה עד כמה יש לנו יכולת לשלוט בכאב הזה ובעיקר לתעל אותו לקדם את הלידה לאפקטיבית, מהירה וקלה יותר.
אבל מכיון שהתכנסנו לדבר על האפידורל, בואי נעשה קצת סדר בשימוש בו. אני חוששת שזה דבר שחסר בנוף עולם ההכנה ללידה בארץ.
אני מניחה שאת יודעת שאפידורל הוא כינוי להרדמה אפידורלית, שבעצם מתייחס לאזור בעמוד השדרה בו מוזרק חומר ההרדמה. (ולא לשם החומר), בגלל המיקום הרגיש של הזריקה, היא מבוצעת בידי רופא מרדים בלבד ונעשית באופן מוקפד במיוחד. ישנם מס’ תנאים רפואיים מקדימים לקבלת הזריקה (העדר קרישיות יתר, העדר כתובת קעקע במקום ההזרקה, ועוד מס’ תנאים אחרים) אבל רוב הנשים עומדות בהן. אבל נניח שעברנו את המשוכות הללו. השאלה הגדולה היא אם ובעיקר מתי כדאי לקחת אותו.
לשימוש באפידורל יש כל מיני השלכות, ומעבר לאלחוש הטוב והמיטיב, יכולות להיות לעיתים גם השפעות מסויימות (לפי חלק מהמחקרים) על עיכוב הלידה, ולפעמים אפידורל ישפיע על הצורך בלקיחת זירוז (פיטוצין) שיכול להעלות את הסיכון ללידת מכשירים או קיסרית. אבל בסופו של יום, האפידורל הוא מתנה, ויש פעמים רבות שיש צורך להשתמש בו והוא יכול להקל על הכאבים.
בכל מקרה, מה שחשוב הוא להבין שלאשה יש יכולת בחירה, וזה לא האופציה היחידה ובטח לא בחירה אוטומטית. רבש”ע ברא בנו את היכולת לשלוט בלידה ולעזור לגוף עם תרגול נכון, לסייע לצירים להכניס את התינוק לתעלת הלידה, לקדם את הלידה באופן טבעי, ובעיקר להפחית את הכאבים עד רמה כזו שלא יהיה לנו צורך באפידורל.
הכאב של הצירים הוא לא עונש (כן, למרות הקללה התנכית..) או גזירת גורל, אלא איתות מהגוף. כזה שנועד לכוון אותך לפעולה, ולהורות לך מה הגוף שלך עכשיו צריך ממך, זה מאפשר לך במקום לברוח מהציר, ההיפך – לעזור לו. הגוף שלך זקוק לעזרתך כדי לעזור לו להיפתח וללדת ולסייע לתינוק לצאת.
אז את גם אומרת לעשות תרגילי נשימה בזמן הצירים? ממש לא, ההיפך! במקום לעשות תרגילי נשימות וסיבובי אגן שאולי קצת יסיחו דעתך מהציר אבל לא יסייעו לקידום הלידה, אני אומרת הפוך, לבצע תרגילים ועבודה פיזית מדויקת שתסייע לציר בזמן העבודה שלו.
הכאב הוא רק סימן בשבילך מתי לעבוד וברגע שאת יודעת את השיטה, ואיך לעבוד, התוצאה מדהימה, ורוב הכאב לא מורגש. נשים שילדו בשיטה הזו דיווחו על ירידה של עד 80%(!) בעוצמת הכאב. את האפידורל תמיד תוכלי לקחת אם תרצי בשלב מאוחר יותר, אחרי שהתינוק כבר ממש בדרך החוצה, והגעת לצירי הלחץ, אחרי שהגעת לבד לפתיחה כמעט מלאה, בלי זירוזים, ועם לידה טבעית ובריאה.
אז מה? יש מצווה לסבול? לא! ממש לא אפילו. ההיפך! אם את עושה את התרגול הנכון (זה בסוף עניין של מיומנות, לצערי אנחנו לא נולדות עם זה), רמת הכאב יכולה לרדת עד כדי שפשוט לא יהיה לך צורך באפידורל.
הרעיון פשוט, את עובדת עם הצירים, מובילה את התינוק לתעלת הלידה, ועם התרגילים הנכונים והכוונון הנכון, הוא יכנס כמו חמאה לתעלה ויצא בקלות לאוויר העולם. עכשיו, לא רק שלתינוק יהיה קל, גם לך. התהליך יהיה עם הרבה פחות כאב וקל יותר, ואת תדהמי לגלות בדיעבד שפשוט לא נזקקת לאפידורל.
אה ודבר אחרון, האוקסיטוצין הזה שדיברנו עליו, גם אותו אפשר לתמרן. עם ההכנה הנכונה, את יכולה להעלות את המינון שלו בגוף באופן טבעי לגמרי. ולסייע לגוף שלך להכנס לתדר הנכון. ללדת בקלות יותר, ברוגע יותר ובעיקר בשלווה יותר.
אז שתהיה לידה קלה ובריאה.
